הגיע הזמן
לחוזה מדינה חדש
צילום: אביב אטלס
עקבו אחרינו
השבעה באוקטובר הוכיח שהחוזה שהובטח לנו עם מדינת ישראל הופר, שבשעתנו הקשה החברה הישראלית נותרה ללא מעטפת המדינה- ושהמדינה חייבת לקחת אחריות על הביטחון החברתי, הכלכלי והקיומי שלנו.
האתגרים הייחודיים של ישראל מחייבים ממשלה שמשקיעה בנו, כי מה שנשקיע בו היום הוא הרווח שלנו מחר. ישראל 20-30 היא תנועה רעיונית של צעירים וצעירות מרקעים שונים, ותנועות וארגונים חברתיים, שקוראת לכתוב את חוזה המדינה מחדש. כולם אומרים כל הזמן: "מה שהיה הוא לא שיהיה", הגיע הזמן להגיד - מה כן יהיה, ולדרוש מנציגי הציבור שלנו להתחייב על עשרה עקרונות:
נדרוש לחוקק חוק יסוד שיעגן את הזכויות החברתיות, כדי לדאוג שכל ישראלי יקבל גישה לחינוך, בריאות, קורת גג ופרנסה בכבוד. חוק יסוד: זכויות חברתיות יעגן בחוק את הזכות לבריאות, לחינוך, לדיור, לעבודה בכבוד, להתאגדות ושביתה, ולרווחה, למזון, למלבוש ולהזדקן בכבוד. המשמעות היא שהמדינה תהיה חייבת לדאוג לקיום הזכויות האלה עבור כלל אזרחי המדינה, וזה הבסיס של החוזה החדש בין המדינה לאזרחים.
נשים בראש סדר העדיפויות תוכנית לאומית אסטרטגית לשיקום ופיתוח העוטף (כולל הערים במערב הנגב והישובים הבדואים) והצפון. נבטיח שהחיים בגבולות יהיו בטוחים, ושהישובים ישגשגו - חברתית, כלכלית ותרבותית, לאור חזונו של בן גוריון. נדרוש השקעה בנגב ובגליל, לרבות יצירת מקומות עבודה, השקעה בתשתיות, חיזוק המוסדות האקדמיים, יצירת תמריץ לעידוד משפחות צעירות לעבור לישובים אלה. הבאת גרעיני בוגרים לקיבוצי וערי העוטף.
נדרוש שיקום של השירותים החברתיים והרחבת התקנים לעובדים בהם, לצד שיפור תנאי העובדים והעובדות במערכות אלה. נדרוש שיקום והרחבה של מערכת הבריאות ומערך בריאות הנפש, לרבות הרחבת שירותי הטיפול הפסיכולוגי כחלק מסל הבריאות. השקעה בשירותי הרווחה והעבודה הסוציאלית, ביסוס של מערך לאומי אפקטיבי לשעת חירום והשקעה ארוכת טווח בתשתיות ובתחבורה הציבורית. רק המערכות הציבוריות יכולות להתמודד עם האתגרים החברתיים הצפויים לנו.
נדאג שמערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, בהן טמון העתיד, יקבלו את היחס המגיע להן: השקעה במערכת החינוך הממלכתי ציבורי ותנאי העובדים בה, והפיכתה למערכת מצוינת בהשוואה לעולם. נדרוש פיתוח פדגוגיה חינוכית שהולמת את המאה ה-21, ושמה את החינוך הערכי, הרגשי והחדשני במרכז. מימוש של חינוך חינם אמיתי מגיל 0 והכנסת מוסדות החינוך בגיל הרך לפיקוח משרד החינוך. נדרוש השקעה משמעותית בבתי הספר והגברת העצמאות הפדגוגית של המנהלים, כדי שלכל ילד וילדה בישראל תהיה המעטפת הטובה ביותר להצלחתם.
בית בעפולה עולה כמו בית בברצלונה. הגענו כבר לקצה: אי אפשר לקנות, אי אפשר להשכיר, וכשאנחנו משכירים אין מי שיגן עלינו. אבל בית בישראל זה לא חלום. זה הבסיס. אפשר לדאוג ליותר דיור בר השגה, ולא לנצח נצטרך לחשוש שלא נוכל להישאר בדירה או לחכות לירושה. בשביל זה דרוש שינוי בהנחות היסוד של המדינה בטיפול במשבר הדיור, יצירת פתרונות דיור והבטחת מציאות של דיור בר השגה, לצד הרחבה משמעותית של שוק השכירות לטווח ארוך תוך הגנה על זכויות הדיירים. ישראל היא הבית שלנו, וצריך שנוכל לגור בה.
כדי להתמודד עם המחסור בעובדים מצד אחד, והנהירה להייטק מצד שני, נדרש פיתוח מערך של הכשרות מקצועיות, שיאפשרו ליותר צעירים להשתלב בשוק העבודה. זו העת לתמוך בתעשייה ובחקלאות הישראלית, גם כנכס אסטרטגי, וגם כהשקעה כלכלית לעתיד, דרך הכשרת עובדים לתעשיות אלה וחקיקה שתעודד את צמיחתן. הגיע הזמן לדמי אבטלה לעצמאים בשעת חירום, למדיניות ממשלתית שמעודדת ומחזקת איגודים המקצועיים והסכמים קיבוציים, שדואגים לתנאי עבודה טובים לעובדים.
חוזה חדש חייב לכלול את החזרת הביטחון לישובי הגבול ומיגון נרחב שלהם. ישראל חייבת לחזור ולעודד התיישבות בגבולות המדינה. ב-7.10 ראינו את חשיבותו של צבא העם, ושל צבא מילואים רחב וכשיר. זו השעה לחזק את כוחות הביטחון, לחזק ולשקם את המשטרה, ולהגדיל את התגמול למשרתים, כדי שצעירים ערכיים ומקצועיים יבחרו בקריירה בטחונית, וכדי שהצבא יממש את יעודו כמצמצם פערים וכסוכן למוביליות חברתית. נדרש גם להרחיב שילוב הנשים בתפקידי מפתח בכוחות הביטחון.
ישראל זקוקה להנהגה אחראית, כזו שתסדיר את היחסים בין הרשויות בהסכמה רחבה. כדי לחזק את המדינה, נדרש להגביר את עצמאות משרדי ממשלה (לצד סגירת משרדים מיותרים), ולמנות בעלי תפקידים מקצועיים על פני מקורבים. שילוב משמעותי יותר של נשים במוקדי קבלת ההחלטות- בכנסת, בממשלה, ובמשרדיה. אנחנו צריכים מנהיגים גם במגזר הציבורי, כאלה שיהפכו את מוסדותיו למובילים ומקצועיים.
הרשות המקומית היא הגוף הראשון שיכול לעזור לאזרחים ביום יום. היא הראשונה שהייתה שם במשבר, וצריך לחזק אותה ולהגביר את עצמאותה. לצד השקעה ברשויות החלשות וצמצום הפערים בין הרשויות, צריך לתת להן יותר כלים לענות על הצרכים שלנו. חיזוק הקהילות הפועלות בתוך ערים ועידוד פעילותן בשגרה ובחירום, לרבות קהילות שיתופיות וועדי שכונות.
ישראל היא מדינה בה החירום הוא כמעט בשגרה. לכן, נדרש מודל "מילואים" במגזר הציבורי בשעת חירום. עובדים חיוניים צריכים לקבל תגמול ולא להתנדב. ב7.10 נוכחנו שאין רשות אחת מסודרת שתתכלל את המאמצים בחירום. צריך להסדיר את הקשר בין גופים המתפקדים בשעת חירום, ולייצר תוכניות מגירה נוספות למשק לשעת חירום.
מי אנחנו
אנחנו תנועה רעיונית שמורכבת מקבוצת צעירים שדואגים לעתיד שלנו ולעתיד של המדינה, כחלק מקואליציה של תנועות וארגונים חברתיים. במקום חברה בה רבים על פירורים, אנחנו רוצים חברה בה כולנו מרוויחים. בשביל זה צריך שינויים יסודיים במדינה, עבור הצעירים ועבור כל אזרחיה. נדרוש מנציגי הציבור שלנו עתיד טוב יותר לישראל: צמצום פערים חברתיים, וחוזה חדש במקום החוזה שהופר. אזרחים שעוזבים הכל כדי לדאוג למדינה ראויים למדינה שתדאג להם.
עקבו אחרינו